מבני ציבור פרטיים או של המדינה, במהותם ושימושם קיימים למען מתן שירות לציבור ובעלי אופי שונה.
לדוגמא: בעלי אופי מסחרי: חנות, מסעדה, גן אירועים, בית מלון.
תרבותי: מוזיאון, מרכז מבקרים, אתר ארכיאולוגי.
חינוכי: בית ספר, מכללה.
חברתי: מרכז קהילתי, מועדון.
ספורטיבי ועוד.
ככאלה, הנראות והנוכחות האדריכלית שלהם בסביבה תודגש באמצעות תאורה, תוך הבלטת ייעודם ככל האפשר.
ההבדל עצום בין הבחירה להאירם או לא. זה מקביל להבדל בין חושך לאור.
כאשר נעבור בלילה על פני מבני ציבור אשר אינם מוארים, נתעלם מהם כאילו אינם קיימים במרחב.
הם נבלעים בחושך והופכים לחלק ממנו, אבל כשנאיר אותם באופן נכון ימשכו מיידית את תשומת- לבנו.
הם נוכחים, מודגשים ו"מוקפצים" מתוך החשכה ולכן גם מאוד קיימים. בלתי אפשרי לא להתייחס אליהם.
יש לזה מימד של מקדם מכירות.
לדוגמא: "ארובות חדרה" של חברת החשמל (מדינה), ביום העצמאות קיבלו תאורה המדגישה את עוצמת גובהם.
או- ב "מכללה למינהל" (בראשון – לציון) הודגשה האדריכלות הייחודית לה באמצעות תאורה אשר הקפיצה אותה מחושך לאור. מעניין לראות את המבנים בה לפני טיפול בתאורה ואחריו.
כך גם המלון הסקוטי בטבריה – התאורה מדגישה את אופיו הייחודי. קשה שלא להתייחס אליו.
המבנים הללו, בשל היותם במרחב הציבורי חייבים לקבל תאורה נכונה ולהתחשב בנו כציבור בכמה בחינות:
סנוור – חשיבות עליונה במניעת סנוור. מבחינה בטיחותית ונוחות. מה גם שלא תושג המטרה, כי כשאנו מסונוורים לא ניראה מספיק טוב את המבנה המואר וחבל.
תאורת המבנה משפיעה על מתחם מגורים המצוי בקרבת מקום. יש להפעיל הפסקה אוטומטית בשעת לילה סבירה בכל ימות השנה לבל יפריע לשכנים.
לעומת זאת באזורי מסחר ותעשיה הדבר מתאפשר.
צילום המכללה למנהל:מיכאל אפריאט
